טולדנו ואח' נ' איסתא ישראל בע"מ

פסק דין

תובענה זו אני מוצא מקום לקבל, אולם לא אוכל לפסוק לתובעים את הסכום המבוקש בגדרה.

התובעים רכשו מן הנתבעת – איסתא בע"מ – חבילת נופש בת ששה לילות ברומניה, בעלות של כ-1,400 דולרים. לפי טענתם, שאני מקבלה כמהימנה, יסוד מרכזי בהזמנתם היה תנאי, אשר הועלה על-פה באוזניה של הסוכנת שערכה את ההזמנה. לפיו, היות שמדובר בטיסת לילה, עם הגיעם אל המלון יהא עבור התובעים חדר זמין והם לא יידרשו להמתין. הסיבה, כך הוסבר בכתב-התביעה, היו נסיבותיה הרפואיות המיוחדות של תובעת 2, שהיא מושתלת כבד.

התובעים הגיעו אל המלון בשעה 03:00. לא זו בלבד שלא היה חדר פנוי במועד זה, אלא שהמלון הודיעם כי אין כל הזמנה על שמם. זאת, בשעה שלישראלים אחרים, שהגיעו עמם באותה הטיסה, נמצאו הזמנות ואפילו חדרים פנויים בו-ברגע. התובעים המתינו לשעת בוקר, או-אז יצרו קשר עם נציגי הנתבעת, וחדר נמצא להם רק בשעה 11:00, כשמונה שעות לאחר הגעתם.

על אף, שלפי גרסתה של הנתבעת, המצב הרפואי לא צוין כלל באוזני הסוכנת בעת ההזמנה, וזו הטעימה באוזני התובעים כי לא ניתן להבטיח חדר פנוי אלא בדרך של תשלום עבור לילה נוסף, הרי שבכתב-ההגנה מודה הנתבעת כי אירעה "תקלה מערכתית", שהובילה למצב הדברים המתואר. מתקשה אני ליישב בין הכרה זו בטעות, לבין התכחשות מוחלטת לאחריות. התכחשות זו הובילה את הנתבעת להסכים, ובדיון הוסבר כי היה זה על יסוד שיג-ושיח בינה לבין ספק מטעמה שאיננו, בשום פנים, צד להליך זה, להציע לתובעים פיצוי בסך של 142 ש"ח, עלות שיחות הטלפון שהם נדרשו לקיים לישראל. שוב מותר לתהות: מדוע זה נכונה הנתבעת לפצות אפילו בסכום מקומם זה אם לפי גישתה אין היא אחראית לנזקם של התובעים כל עיקר? אפילו סופקה ההזמנה באמצעות ספק, הפועל מול הנתבעת, באחריותה של הנתבעת היה להבטיח כי תקלה שכזו לא תארע.

שמעתי את דברי התובעים בפנַי וקראתי את שכתבו, והם עשו עלי רושם של דברים מהימנים. דומה עלי כי אותה תניה בדבר הימצאותו של חדר פנוי במועד ההגעה נעשתה לחלק מחייב בחוזה שבין הצדדים, אפילו היה חלקו זה של החוזה על-פה. לתובעים קם כל יסוד לצפות כי היא תקוים. אני מקבל את גרסתם כי אילו ידעו את שיארע, הם לא היו מזמינים כלל חופשה מן הנתבעת. המצב הרפואי הוא באמת חריג ומיוחד, ומתיישב עם הדגש, שניתן מפי התובעים בעת קשירתו של ההסכם, לקיומה של אותה תניה. אך אפילו נמצא, ולא נמצא, כי אין ממש בטענה זו של התובעים, הרי שברי כי אילו וידאה הנתבעת קיומה של הזמנה בתוקף עבור התובעים היו אלה, כיתר הישראלים שהגיעו עמם, זוכים לחדר פנוי ללא המתנה נוספת.

עוד אינני רואה מקום לפקוד על התובעים את העובדה כי התקשרו ארצה רק בשעות הבוקר. אני מקבל את טענתם כי, בתום לב, הם לא הבינו כי לרשותם "מספר חירום", המאפשר יצירתו של קשר עם ישראל עוד באותו הלילה. שירות זה ננקב אמנם בכתובים, אך לא הוצגה כל ראיה לכך שהתובעים יוּדעו אודותיו בדרך, המבטיחה את הבנתו של אדם סביר. היות, שלא נטען כי התובעים בילו בנעימים את הלילה, אינני רואה מדוע זה הם יימנעו, על דעתם, מלהתקשר לטלפון, שבו מובטחת היענות מוקדמת יותר.

עם זאת, סכום התובענה הוא מופרז. התובעים עתרו לפיצוי בגין מרכיבי "צער וסבל" – כך כתבו בכלליות ובלי לפרט ולתמוך באסמכתאות – בסך 3,500 ש"ח. סכום זה מתקרב למחירה של חבילת הנופש כולה, ואיני רואה לכך צידוק. שהלא, התובעים המשיכו בנופש גם לאחר אותו אירוע מצער במלון, ולא דוּוח על קושי או פגיעה נוספים.

אני מעמיד את סכום הפיצוי בגין הטרחה, עוגמת הנפש והקושי הפיזי, שנגרמו באותו הלילה, על 1,200 ש"ח. בנוסף לכך אני מחייב את הנתבעת בעלות שיחות הטלפון, כנזכר. בגין מרכיב ההוצאות והטרחה שנגרמו לתובעים בהגשתה של התובענה תישא הנתבעת בסך 800 ש"ח. בתוך 30 ימים תשלם אפוא הנתבעת לידי הנתבעים, ביחד ולחוד, סך של 2,142 ש"ח. איחור בתשלום יוסיף הפרשי רבית והצמדה מיום הגשתה של התובענה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא פסק-דין זה לצדדים, ללא דיחוי. בתוך 15 ימים מיום ההמצאה (ימי הפגרה אינם באים במניין הימים) יכול כל אחד מהצדדים לבקש מבית-המשפט המחוזי רשות לערער על פסק-דין זה.

ניתן היום, ט' אב תשע"ג, 16 יולי 2013, בהעדר הצדדים.